Category Archives: דברים שעל ליבי

השעה שבע ומשהו בערב, למרבה פליאתי האוטובוס כמעט ריק (זה קורה פעם בחצי שנה בערך) ואני יכולה לשבת ליד החלון ולבהות בנופים החולפים על פני. נכון, זה אוטובוס עירוני, אבל ירושלים היא כולה תמונת נוף גדולה וקסומה. הכביש הרחב מתפתל … Continue reading →

העולם הזה שאנחנו חיים בו, הוא כר נרחב לאסוף בו את כל הזכרונות שלנו. שברי העבר מהם עשויה העצמיות השלמה שלנו. זכרונות הם ריח- ריח הכביסה הנקיה שתלויה אצל אמא בחצר וסופגת את קרני שמש הבוקר, ואחר כך המצעים נפרשים … Continue reading →

כשאני מחפשת דרך לתאר בה את השבועיים האחרונים שעברו עלי, רק מילה אחת עולה לי בראש: "שלווה". וזה לא הגיוני, מכמה סיבות. כל מי שמכיר אותי יודע שההגדרה הכי לא אופיינית לי היא שלווה. אני אנרגטית, עצבנית, פעלתנית, עמוסת מחשבות … Continue reading →

עוד שיחה הסתיימה. שוב לחצתי על כפתור ה"אנד" בלב כבד. שוב נשארתי תפוסה משך שעה ויותר. כמו בפעמים הקודמות, היא שפכה בפניי את ליבה. דמעות מבצבצות בקולה וכאבה חודר לנשמתי דרך מכשיר הפלאפון האדום. כמו בפעמים הקודמות, עשיתי כמיטב יכולתי … Continue reading →

אני יושבת מול המחשב ומנסה לכתוב משהו, משהו חכם, מעניין, שיגרום לכן להרים גבה בהתפעלות, להזדהות, להתחבר. אבל כרגע יש לי בראש סרט נע ועליו יושבת הרגשה אחת, בכל הווריאציות האפשריות שלה-בלבול, מבולבלת, מסובכת, לא מבינה, לא יודעת מה להרגיש, … Continue reading →

יצא לכם פעם להרגיש כאילו אתם כלי קטן על לוח שחמט גדול? ובצד הלוח יושב איש ענק ובלתי נראה ומניע אתכם על פני הלוח כראות עיניו? משתמש בכם לנגוח, להרוג, לדרוך ועוד מיני אסטרטגיות שונות ומשונות. ואלא אם כן אתם … Continue reading →

בתקופה האחרונה קרה לי משהו טוב. לא טוב ברמה של "קניתי פאה" או "אני מסתדרת עם הפקידה השנייה בעבודה". משהו טוב ברמה הרבה יותר גבוהה, משהו שעשה ועדיין עושה לי הרגשה מדהימה בלב. כשזה קרה, נחרדתי. לא, לא בגלל שאני … Continue reading →

איפה יותר מתאים להעביר את חג השבועות מאשר במושב? הדשא הטרי שזה עתה נשתל, בוהק בירוק עז, מוצל בנעימות תחת עצים רבי שנים ועבי גזע, המכסים אותו בשטיח מרהיב של פריחה בצהוב וסגול. בצידי השביל אמנון ותמר מניעים ראשיהם בעליזות … Continue reading →

בראש שלי יש מדורים, מסודרים להפליא (בעצם לא כל כך) ובכל מדור שורות על שורות של מגרות. על כל אחת מהן מדבקה זוהרת המציינת את תוכן המגרה המאוד ספציפית הזו. ובכל פעם שאני רוצה במחשבה מסויימת, אני שולפת אותה ממקומה … Continue reading →

אדום, זה הצבע שיש לי מול העיניים עכשיו. אני מנסה לעצום אותן ושוב לפקוח, ממצמצת, ממקדת את מבטי בשפעת הכחול הזה שפרוש תחתיי ומעליי, אבל האדום האדום הזה עקשן, והוא נשאר לי כאן, ממש מול הפרצוף. מכירים את ההרגשה הזו … Continue reading →